מצווה יפה. שבוע עמוס.
שניים מקרא ואחד תרגום מחכה כל שבוע. ובין העבודה, הבית והילדים, הפרשה נשארת לרגע האחרון.
ליל שישי, והפרשה עוד פתוחה
מנסים להשלים הכל בבת אחת, מאבדים את המקום, ומדלגים על התרגום כי לא ברור מה הוא בא לומר.
קצת בכל יום, ובשבת פשוט נחים
עלייה אחת ביום, פסוק אחרי פסוק: מקרא, מקרא שוב, ותרגום עם הסבר קצר. נהורא זוכרת איפה עצרתם.






























